ראיון על פרויקט גמר של המעצבת סיון לוטטי

בשמחה!

אז אני בת 28, בוגרת טרייה של המגמה לתקשורת חזותית באקדמיה לעיצוב ויצו חיפה.

איך שאני רואה את הדברים עיצוב נמצא בכל מקום ובכל דבר, בשלב מסויים בחיים הסקרנות הובילה אותי לחיפוש אחר מקצוע שעוסק בויז׳ואל ותקשורת ומה שבעצם תמיד חשבתי שהוא עיצוב גרפי בלבד התברר לי כעולם שלם העונה להגדרה – תקשורת חזותית. השלב הבא היה לנסות להתקבל 😉

המטרה העיקרית שלי היתה ליצור פרויקט שבו אני אוכל בתור מעצבת לתת מענה לצרכים של אוכלוסיה מסויימת ובמילים אחרות לנסות לעזור ולתרום בדרכי. בחרתי בקהל יעד שהם ילדים בשיקום, והמטרה היא לעזור להם בשיקום ולגרום להם להתאמן כמה שיותר, ולהפוך את זה למשחק שמדרבן אותם להתקדם.

קהל היעד הוא ילדים שנמצאים בשיקום ופיזיוטרפיסטים שאחראים על הטיפול שלהם. מדובר בילדים שעברו טראומה כלשהיא או מחלה, והם עוברים תהליך שיקומי ארוך. חלק מהתהליך הזה מגיע להליכה, האפליקציה מתאימה לשלב בשיקום שהילד כבר יכול לעמוד וללכת בלי חפץ מעבר(שזה הליכון או מקל) ושהוא יכול להחזיק את האייפון וללכת.

במהלך סמסטר א’ עלה לי רעיון לפרוייקט אחר שבו רציתי להקים ילדים בבית חולים מהמיטה ולגרום להם לשחק קצת ולשמח אותם, בשיחה שהיתה לי עם המרצה המדהים שלי אורן גל, הוא נורא התלהב מהרעיון, והראה לי טכנולוגיה חדשה יחסית – האוגמנטד ריאלטי, החלטתי שבא לי לעשות משהו עם זה בפרוייקט גמר. התחלתי לחקור על הטכנולוגיה ועל אפליקציות שעובדות איתה, ובמקביל על צרכים של ילדים בשיקום עם פיזיוטרפיסטית מקסימה שממש עזרה לי להבין את הצרכים של הילדים ועל מה הם עובדים איתם, ולאט לאט הפרוייקט רקם עור וגידים ונוצרה האפליקציה עם האתר של המטפל,מבחינת השראה, פשוט חרשתי על האינטרנט והורדתי מליון אפליקציות…

מהרגע שהבנתי שאני הולכת ליצור כלב שהוא המאמן האישי והחבר שמלווה את הילד בתהליך, חברתי לאנימטור ב3D שלפי הציורים שלי בנה לי את הכלב בתלת מיימד בתוכנת מיה עם שלד אנימצייה והזיז אותו לפי הוראות שלי. במקביל, עיצבתי את כל הפריימים, חלקם מאויירים ביד וסרוקים וחלקם איירתי בפוטושופ ואיילוסטרייטור ובסוף הזזתי הכל באפטר אפקטס עם עזרה של אפטריסט.